פרקנו פותח במילה 'וישמע'. השמיעה ממשיכה להופיע לכל אורך הפרשה. הנכונות לשמוע ולהקשיב למה שסביבנו, היא חשובה מאד. רק מי ששומע מסוגל גם להשמיע ודבריו נשמעים.
יתרו שומע את הניסים שאירעו לעם ישראל, וקולט את הגודל העצום של המציאות המופלאה הזו. זה מה שמושך אותו להידבק בעם ישראל ולהצטרף אליהם. אין זה דבר המובן מאליו כלל וכלל. יש להניח שהשמועה על הניסים הגדולים במצרים, על הים ובמלחמת עמלק, עשתה לה כנפיים והתפרסמה אז בכל העולם. אך בפועל, זה לא משך את כל העולם אחרי עם ישראל. זאת משום, שהיכולת לשמוע ולקלוט את עוצמת המציאות ומשמעותה הנשגבת, היא לא נחלת הכלל. ישנו "אחוז חסימה" שבדרך כלל מונע מלהתפעל מן הגודל האדיר של המאורע. ניתוח כל מאורע לפרטיו, מגמד את הרושם מעוצמת הניסים.
היכולת להטות אוזן ולהיפגש עם הדברים כפי שהם, במלוא קומתם, הייתה מעלתו המיוחדת של יתרו.
בהמשך הפרק, אנו פוגשים בשמיעתו של משה לדברי יתרו: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר" (כד). ישנו כאן מסר גדול שמלמדת אותנו תורתנו הקדושה. התורה מלמדת אותנו, שכל מי שיודע לשמוע - שומעים לו. מי שיש בו את כח השמיעה, דבריו פועלים.
ישנו פסוק מופלא במשלי המשקף את הרעיון הזה :"עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר" (משלי כ"א, כח). מה פירוש הביטוי "עד כזבים"? ישנם אנשים, שלא רואים דבר מלבד עצמם. הם אינם מטים אוזן להקשיב לדורות הקודמים ולא דולים את המים ממקור החיים שמבוסס על היסודות שנבנו בעבר. בנוסף לכך, הם גם לא יודעים להקשיב לעומק שבמציאות הנפלאה בה הם נתונים. לכן הם קרויים 'אכזב'; שכן הם לא שואבים ממקור המים החיים את דבריהם. מבחינתם כל המציאות מתחילה מהם ואין בלתם. ממילא, ברגע שמימיו של אותו "עד כזבים" כלים, הוא הופך להיות אכזב. כל קיומו, הוא ארעי ובר חלוף. ברגע שהוא מכזיב, הוא הופך חסר כל משמעות.
אך לא זוהי דרכו של האיש השומע. אצלו הדברים הם בדיוק להיפך. המקורות שלו, הם מקורות מים חיים. האיש השומע, הוא אדם שמקורותיו יונקים מן הבסיס המוצק של העבר. חייו מושתתים על הקבלה מן היסודות שנבנו בדורות הקודמים. האיש השומע, יודע גם לקבל מעולם עליון יותר. הוא מבין שישנם עולמות גדולים ועמוקים למעלה מאין שיעור ממה שנראה לעין הצרה והאנוכית של "עד הכזבים". ראוי הוא אם כן האיש השומע, שלנצח ידבר.
בכדי שהדברים שאנו רוצים להשפיע ולפעול לטובה בעולם, יטביעו חותם נצחי, צריך לדעת להקשיב למציאות ולקבל ממנה. לא לחיות רק לפי הרגע ולפי ראות עיננו הצרה, אלא לדעת להקשיב לכל הגודל האינסופי של העולמות העליונים ולהביט אל עומק המציאות.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת מעלות יעקב