מעשי יואש - הראשונים והאחרונים

ב'דברי' יואש, הכתובים מבחינים כאן בין המעשים שעשה כל זמן שחי יהוידע ובין המעשים שעשה אחר מותו. הראשונים - טובים, והאחרונים - רעים.

עיקר פועלו החיובי של יואש "יסוד בית הא-להים" (כז), כלומר העמדתו על "מתכונתו" הראשונה (יג).

ואכן נזקק הבית לתיקון יסודי ולחידוש, כי "עתליהו המרשעת [ו]בניה פרצו את בית הא-להים" (ז), ויואש נתן ליבו לכך (ד). ועוד מסתבר שלא רק הבית היה זקוק ל'חידוש', אלא גם סדרי העבודה שבו, שנשתבשו בימי קודמיו במלכות, היו זקוקים לחידוש ולהעמדתם על מתכונתם הראשונה (יד).

מסתבר שרבים - אף משלומי אמוני ישראל - נמנעו מלתרום לבית ה', משום שחששו שקודשיהם עשויים להעשות לבעלים. סוכם אפוא בין המלך ליהוידע הכהן לערוך מגבית מיוחדת. המגבית עלתה יפה, ואולי למעלה מן המצופה ונתלוותה לה שמחה של מצווה (י). עם גמר כל התיקונים אף נשאר כסף, וממנו נעשו כלי שרת.

ברם מעשי יואש אחר מות יהוידע נתקלקלו עד היסוד. יואש נתפתה לכבוד המופלג שכבדוהו שריו ונענה לבקשתם והנהיג, כנראה, ביהודה, דוגמת מלכיי גויי הארצות, את פולחן המלך - 'עשה עצמו אלוה', בלשון חז"ל. ועל כל פנים חזרה עבודה זרה ליהודה.

ועבירה גוררת עבירה. יואש חזר ונענה לאנשיו, שקשרו על הנביא זכריה בן יהוידע הכהן, על שהוכיחם ברבים בחצר בית ה'. והוא כפה בטובה, והתעלם מן החסד אשר עשה לו אבי זכריה ודן את בנו למיתה בסקילה (כא-כב) כדין 'מגדף אלהים ומלך'. 

וכל חטא גורר אחריו עונש: פלישת חיל ארם ליהודה (כג-כה), הוא ה"קצף על יהודה וירושלים" באשמת העבודה זרה שעבדו (יח). השלל הרב, שנאלץ יואש לשלוח "למלך דרמשק", כדי להניאו מלעלות על ירושלים וה"שפטים" שעשו בו אנשי חיל ארם והריגתו בידי שריו, באו "בדמי בני יהוידע הכהן" (כה).

נמצא שגם פרשה זו ערוכה, בדומה לדברי מלכים אחרים בספר על דרך 'הסיבתיות הכפולה' המצויה במקרא. והמעשים מתגלגלים ב'שני מישורים': במישור ההיסטורי הנגלה, האנושי, ובמישור העל-היסטורי הנסתר, הא-להי, מתוך אמונת אומן בשכר ועונש, כתוכחת זכריה: "כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם... ירא ה' וידרוש" (כ-כב)

נערך ע"י צוות אתר התנך 

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשסו-תשסז