נעמן ואלישע

חלוקת הפרק:
1. פס' א: פתיחה
2. פס' ב-ג: הצעתה של הנערה לריפוי
3. פס' ד-ז: הגעתו של נעמן למלך ישראל
4. פס' ח-יט: ריפוי הצרעת וחזרתו של נעמן לארם
5. פס' כ-כז: מעשהו של גחזי
 
1. פס' א: פתיחה

הסיפור פותח בתיאור כבודו של נעמן כרקע לכניעתו, בהמשך הסיפור, לנביא ולה'. העובדה שנעמן נצרך להשפיל את עצמו באה לידי ביטוי גם בכך ש'נערה קטנה מארץ ישראל' היא זו שמספקת לו את הפתרון (ב-ג).

2. פסוקים ד-ז: הגעתו של נעמן למלך ישראל

יושם לב שמלך ארם שולח אותו למלך ישראל ולא לנביא (ה), מה שמלמד על תפיסתו את הנביא ככפוף למלך. אכן המלך עצמו בפסוק ז נבהל מהפניה אליו ומצהיר שלמעשה אין בכוחו לעשות דבר. אלא שלא ניתן להתעלם מכך שבשורה התחתונה מלך ישראל לא הפנה אותו לנביא.

3. פס' ח-יט: ריפוי הצרעת וחזרתו של נעמן לארם

א. יושם לב לתיאור גינוני הכבוד בהם מגיע נעמן ולעובדה שהוא מחכה שאלישע יצא אליו. הדברים שוב מתקשרים למהפך התודעתי שהוא אמור לעבור (על כך ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת חנן פורת וכן בפוסט מאת פרופ' איזנברג). גם הכעס שלו בפסוק יא קשור כמובן לאותה נקודה: הוא מצפה שהנביא יפגוש בו ויתייחס אליו ולא שישלח אותו לטבול במים. הוא גם תופס את הנביא כמחולל קסמים.

ב פס' יג – כמו בראשית הסיפור, שוב אנו מוצאים שדווקא העבדים מקרבים את הפתרון.

ג. פס' יד – "כבשר נער קטן" – יתכן שאין כאן רק תיאור טכני, והתיאור טומן בחובו גם תמורה תפיסתית.

ד. פס' טו – בניגוד לדרך בה הגיע אל הנביא בפעם הראשונה, כאן לא מוזכרים הסוסים ומרכבה. כמו כן דברי ההתבטלות שבדבריו בולטים ובעיקר העובדה שהוא מכנה את עצמו "עבדך".  

ה. פס' טז – סירובו של אלישע לקחת את המתנות קשור לצורך להדגיש שלא הוא ריפא אותו אלא ה'. (השוו לבראשית פרק י"ד פס' יז-כד שם מתואר סירובו של אברהם לקחת מתנות ממלך סדום). כעת גם מובן מהי החומרה היתרה במעשיו של גיחזי שלמעשה ביטל את קידוש השם הגדול. בכך גם מובן מדוע נענש בצרעת – מידה כנגד מידה.