שאלת הגמול

שאלת הגמול הבין דורי הטרידה את דור החורבן, ויצרה תחושה של ייאוש וחוסר תקווה לעתיד בשל עוונות הדורות הקודמים, וממילא גם קעקעה את אפשרות התיקון והתשובה. המשל כאן הוא משל שמקורו בלשון העם, המבטא את התפיסה הרווחת בקרבם: ׳אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה׳. כנגד משל זה קובע הנביא: ׳הֵן כָּל הַנְּפָשׁותֹ לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה, הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת׳ (ד). האחריות האישית והבחירה החופשית של כל אדם באשר הוא, היא העיקרון היסודי החורז את הפרק.

א. חלקו הראשון של הפרק (א-כ) עוסק בשאלת הגמול הבין דורי. הוא בנוי ממסגרת (פסוקים א-ד ו-כ) השוללת את טענת העם, ומהדגמת עיקרון הגמול האישי באמצעות שושלת בת שלושה דורות: סב צדיק (ה-ט), אב רשע (י-יג) ונכד צדיק (יד-יט). עיינו בתיאור הראשון ושימו לב למעשים שבאמצעותם בוחר הנביא לתאר את צדקותו של האיש. מה מאפיין את המעשים הללו?

ב. הנביא מציב בתחילת החלק הראשון ובסיומו את דרך ההשגחה האלוקית - ׳הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת׳, המנוגדת לסיסמא הרווחת בעם - ׳אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה׳. מדוע נאבק הנביא בסיסמת העם? עיינו בדברי רש"י: ׳כך דרכו של הקדוש ברוך הוא האבות חוטאים והבנים לוקים. שהרי כמה שנים חטאו מלכי ישראל קודם שגלו, ואף אנו לא נדאג ללקות בעוונינו׳.

כיוון אחר עולה מדברי העם בסוף מגילת איכה (ה׳,ז): ׳אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ׳ – כיצד ניתן להסביר את ההתנגדות לסיסמת העם לאור נימת הייאוש שבקינה? (ראו את הקשרם של הדברים בקינה)

ג. בעוד שחלקו הראשון של הפרק עוסק בזיקתו של האדם לאבותיו, חלקו השני של הפרק מדגיש את עניין הגמול הפרטי ביחס לאדם עצמו. שימו לב לביטוי החוזר פעמיים מצד ה׳ (כג,לב), ולויכוח בינו ובין העם (כה, כט). עקבו גם אחרי השורש ׳שוב׳ המשמש מילה מנחה בפרק. מהו העיקרון של תורת הגמול המוצג בחלק זה, ומדוע העם מתנגד בעוצמה רבה לעקרון זה?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"