בפרקנו מצווה התורה על מינוי שופטים ושוטרים. רש"י בפירושו מסביר שתפקיד השוטרים הוא לדאוג לביצוע הדין באמצעות שימוש בכוח. האם השוטרים 'הרודין את העם' הם התמונה האופטימאלית של הנהגת ה' בקרב העם? בעל ה'מאור ושמש' מתמודד בספרו עם שאלה זו.
פרשת שופטים נפתחת בציווי על מינוי השופטים והשוטרים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (יח). רש"י מסביר את שתי הקטגוריות בהבחנה הקלאסית: "שופטים – דייינים הפוסקים את הדין. ושוטרים – הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקבל וברצועה עד שיקבל עליו את הדין". השופטים, אם כן, הם פוסקי הדין, והשוטרים הם המוציאים לפועל.
על פניו יש בדברים אלו משהו קצת מבהיל: והלא רחמנא ליבא בעי! האם השוטרים 'הרודין את העם אחר מצותם' הם התמונה האופטימאלית של הנהגת ה' בקרב עם ישראל? בעל ה'מאור ושמש', ר' קלונימוס קלמן מקרקא, מתמודד בספרו עם שאלה זו. הוא פותח ושואל: "הלא בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתם ועושין רצון קונם מתוך עושר... מה היה צורך להשוטרים אז בשמעם לקול מוריהם, הלא באות נפשם יאותו לקבל עליהם דין דיינהם?".
על כך הוא עונה שבאמת כאשר הדיינים הם הגונים "צדיקי וחסידי הדור האמיתים אוהבי ה' ועבדיו וכל היוצא מפיהם ואשר יגזרו הקב"ה מקיים על ידיהם לגודל צדקתם וקדושתם", במציאות שכזו "שופטים כאלו הם בעצם השוטרים כי יפול על עמם גודל פחדם ויגורו מפניהם כמפני חרב מלעשות עול".
לאור דברים אלו הוא מפרש את הפסוק: "שופטים ושוטרים תתן לך – ביאורו שתתן לך שופטים שיהיו הם השוטרים גם כן". ר' קלונימוס מלמד שבמציאות אידיאלית, העם אינו זקוק לשוטרים ואמצעי אכיפה. העם עושה מרצון את דברי מנהיגיו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון