אחרי קרב מגידו כל כוח באזור קם לנצל את המהומה הבינלאומית כדי לתפוס שטחים וגם לנקום ביהודה. גם טבע הארץ כאילו הצטרף ושנות בצורת אחדות באו בזו אחר זו. כל אלה נחשבו בנבואה כשופרות אזהרה.
אחרי קרב מגידו החלו השכנים "הרָעים, הנֹגעים בַּנַחֲלה" (י"ב, יד) לתקוף את יהודה, שמערכת ההגנה שלה קרסה במות יאשיהו ובהשתלטות המצרים; כל כוח באזור קם לנצל את המהומה הבינלאומית של מלחמת אשור ומצרים נגד מדי ובבל, כדי לתפוס שטחים וגם לנקום ביהודה. מבלי להבין, שבשלב הבא יבוא גם התור שלהם, כשהבבלים ישתלטו על המרחב.
"וַיְשַלַח ה' בו (=ביהויקים)
את גְדוּדֵי כַשדים, ואת גדודי ארם,
ואת גדודי מואב, ואת גדודי בני עמון,
וַיְשַלחֵם ביהודה להַאֲבידוֹ"... (מלכים ב כ"ד, ב)
ובלשון ירמיהו (י"ב, י-יב):
"רֹעים רבים שִחֲתוּ כרמי...
נתנו את חֶלקַת חמדתי למדבר שממה...
כי חרב לה' אֹכְלה מִקְצֵה ארץ ועד קְצֵה הארץ,
אין שלום לכל בשר";
גם טבע הארץ והאזור כאילו הצטרף, ושנות בצורת אחדות באו בזו אחר זו, עד שאפילו הגבים בנחלים התייבשו לגמרי, וצעקת ירושלם הצמאה עלתה לשמים (י"ד, א-ו):
"אָבלה יהודה וּשְעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ...
וצִוְחַת ירושלִַם עָלָתה...
ואַדִרֵיהֶם שָלחוּ צְעירֵיהֶם לַמים –
בָּאוּ על גֵבים לא מצאו מים,
שָבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם,
בֹּשוּ והָכְלְמוּ וחָפוּ רֹאשָם...
כי לא היה גשם בארץ...
כי (=כן) גם אַיֶלֶת בשדה יָלדה ועָזוֹב
כי לא היה דשא"...
בעלי החיים הצמאים, נטשו גורים שהמליטו כי לא יכלו להיניק. הפראים (=חמורי הבר) עלו ל"שְפָיִים" (=מקומות גבוהים, מבודדים) להצטנן קצת ברוח:
"שָאֲפוּ רוח כַּתַנים,
כָּלוּ עיניהם, כי אין עשב" (י"ד, ה);
כל אלה נחשבו בנבואה כשופרות אזהרה (י"ג, טז):
"תְנוּ לה' א-לֹהיכם כבוד בְּטֶרֶם יַחשִך,
וּבְטֶרֶם יִתנַגפוּ רגליכם על הרי נָשֶף (=לילה אפל)...
ואם לא תִשְמָעוּהָ:
בְּמִסְתָרים תִבכֶּה נפשי מפני גֵוָה (=גאוה שהושפלה),
ודָמֹעַ תִדמַע ותֵרַד עיני דמעה
כי נִשְבָּה עֵדֶר ה'".
באדיבות אתר 929