ביסודם של ישעיה ט"ו-ט"ז וירמיה מ"ח מונחת נבואה קדומה. אותה נבואה קדומה היא תוכחת-זעם על דברי הנאצה וההתפארות של מישע כלפי ישראל ואלוהיו ב"מצבת מישע", שנאמרה ככל הנראה על-ידי נביא מחוגו של אלישע הנביא.
בין נבואות ישעיה וירמיה על הגויים תופס מואב מקום הרבה, שלא כערכו וחשיבותו. נבואות אלה שונות מנבואות אחרות בכך שיש בהן ריבוי שמות גיאוגראפיים. כעשרים שמות מקומות בארץ מואב ובסמוך לה נמנו בדברי ירמיה, ורובם של אותם השמות נמנו קודם בדברי ישעיה. בנוסף לכך, הנבואה נראית כנבואה קדומה, שמצוטטת על ידי ישעיה וירמיה.
אין להבין זאת אלא לאור השוואת הנבואה לנוסח כתובת מישע. השוואה זו תלמדנו על נקלה, כי אותו משא נבואי עתיק שישעיה וירמיה מצטטים אותו אינו אלא תגובה נבואית נזעמת על דברי הרהב של מישע בכתובתו.
בכתובת מישע נכתב: "וישראל אבד אבד עלם". תחום נצחונותיו של מישע הצטמצם בדרום עבר-הירדן, ולא היתה לו למישע כל אפשרות לפגוע פגיעה של ממש בממלכת ישראל. אף-על-פי-כן, אולי אין זו התפארות-שוא מוגזמת כי אם חוליה בריב ההיסטורי, בן מאות השנים, בין שני העמים.
מסתבר כי שירת המושלים הקדומה: "... אבדת עם כמוש... אבד חשבון... " (במדבר כ"א, כט-ל) היתה שגורה במשך דורות בפי ישראל, והמואבים היו רוצים, כמובן, להשכיח זכר מפלתם הגדולה בימי קדם. עתה, עם תבוסת ישראל, הזדרז המלך המנצח להסב אותה שירת מפלה על ישראל לאמור: לא עוד ייאמר על מואב- "אבדת עם כמוש... אבד חשבון", כי ישראל הוא אשר אבד אבד לעולם.
המלחמה במואב, המתוארת במלכים ב פרק ג', היא כנראה מלחמת-תגובה של ישראל בעקבות הכיבוש המואבי המתואר במצבת מישע תוך התפארות יתירה.
באותה מלחמה, אלישע מנבא את תבוסת מואב בחריפות: "ונתן את מואב בידכם. והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים" (מלכים ב ג', יח-יט).
ניתן לשער, כי אותה נבואת-זעם קדומה, שישעיה וירמיה מצטטים, נאמרה תחילה על-ידי נביא מחוגו של אלישע הנביא, שחווה את הכיבוש המואבי, וראה את מצבת מישע בעיניו או ידע את החרות בה, והגיב אליה.
עוד על אותו עניין ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון 'מצבת הגאווה'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת