תפילתו של גר

המזמור מחולק לשלושה חלקים (ב-ד, ה-ז, ח-יד). אורכם של שני החלקים הראשונים שווה, ולעומת זאת החלק החותם את המזמור הינו ארוך יותר ובו מופיעה מסקנת המזמור. בעל המזמור מתאר סבל וכאב שנגרמו לו כתוצאה מחולי או מאויבים שייסרו אותו. בתחילת המזמור הוא נחוש בדעתו לא להתלונן, אך המאמץ להחריש את רגשותיו רק מגביר את כאבו, והוא מתחיל לדבר. לאחר הרהור בהבלותם של חיי האדם הוא מגיע למסקנה שאין לו תקוה כי אם בה', והוא פונה אליו בתפילה.

חלק ג – תקוה ותפלה לה' (פס' ח-יד)

א. חלק זה מתחיל בתואר הפועל "ועתה" (פס' ח), שמציין את נקודת המפנה בתוך המזמור, ומכאן מופיעה מסקנת הדובר. מהי לדעתכם מסקנתו של המזמור?

ב. שימו לב שלמרות הדמיון בין פסוק י לפסוק ג, קיים פער גדול בין הפסוקים, פער המשקף את ההבדל בין חלק ג של המזמור לחלק ב.

1. לאור הבדל זה, מה המסקנה אליה הגיע הדובר בחלק השלישי?

2. עיינו גם בפרשנותו של הרד"ק לפסוק י, האם אתם מסכימים עם פירושו?

רד"ק תהלים פרק לט פסוק י: נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית, ואין לי על מי שאצעק חמס, כי לא באו לי המכאובים מיד בני אדם אלא מידך, לפיכך נאלמתי כי גם עליך אין לי לצעוק חמס כי הכל הוא סיבת פשעי.

ג. הביטוי בפסוק יג "כִּי גֵר אָנכִֹי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי" הינו תיאור יוצא דופן. להבנת משמעות הביטוי עיינו בויקרא כ"ה, כג. קראו גם את פרשנותו של עמוס חכם לפסוק ונסו לחשוב מדוע משתמש בעל המזמור בתיאור זה.

עמוס חכם: גר ותושב הוא איש שבא אל ארץ נוכריה, וחוסה בבני הארץ, והם הסכימו שישב עמהם בארצם הוא ובניו אחריו, ואף על פי כן ישיבתו נחשבת לישיבת עראי, ואין הוא נעשה לאזרח הארץ, לא הוא ולא בניו אחריו, אפילו לאחר דורות רבים. דמה המשורר את חיי האדם לישיבת עראי, שיושב גר ותושב בארץ, שהיא נחלת ה'. והדברים מיוסדים על דברי התורה: "והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כ"ה, כג). וכוונת המשורר לתפלה ותחנונים: הואיל ואני נחשב כגר עמך, הושיעני בצרתי, שמחובת אדוני הארץ להגן על הגרים המצויים על אדמתם. ואף לגר אין לו אל מי לפנות בצרתו כי אם אל פטרונו שהוא חוסה בו.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"