תפיסה דתית מכשילה

את החשבון הדתי עם אויבי ישראל, ה' ינהל אחרי הניצחונות הנוראים של פלשת (כמו של אשור, בבל ורומא). "ארון הא-להים" (א-ב), כפי שהוא נקרא כעת בפי הפלשתים, וגם "ארון א-להי ישראל" (ז-ח), יַכֶּה במקדשי פלשת, והם עם אליליהם ישלמו מחיר כבד על גאוותם ועל פרשנותם ה'דתית' (='שלנו יותר חזקים'). אבל זה יועיל לעם ישראל כמו היתוש שניקר וגדל במוחו של טיטוס (לפי הסיפור בגמרא, גיטין נ"ו עמוד ב) וכמו התאבדותו של הצורר בבונקר בברלין.

עבורנו זה היה תמיד מאוחר מדי. לו רק יכולנו לעצור את ההשחתה של בני עלי, ולמנוע את הוצאת הארון משילֹה, והיו מקדשי פלשת נשארים באלילות העלובה שלהם (ורומא בלי 'קשת טיטוס'). נקמת ה' באויביו בלעדינו, ואחרי חורבננו, רחוקה מִלְנַחֵם.

בפרק הבא (ו', יט-כ) נקרא איך הביא הארון את מגפת פלשת הנוראה גם לבית שמש בגבול יהודה, ברגע שהפכו אותו ל'מקדש גבול', שאמור לציין את 'גבוּלוֹ המקודש' של ה'. גם כאן דומות מאוד התפיסות ה'דתיות' של יהודים ושל פלשתים - "אם דרך גבוּלוֹ יעלה בית שמש, הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת" (ו', ט; ולעומתו פסוק כ שם). ההתייחסות ל'ארון ה'' כמו אל אחד ה'אלים' הפלשתיים, שיש לו (כביכול) תחום טריטוריאלי 'מקודש', היא עצמה חילול הקודש.

קשה לעכל זאת, אבל פעמיים הראתה הנבואה הישראלית את גדלותה המוסרית האינסופית נגד האמונות ה'דתיות' הרווחות - גם באבן העזר וגם בבית שמש נכשלה ה'דתיות' והכשילה את עם ישראל.
עבודת ה' היא זכות עצומה שה' העניק לנו - אם נהיה ראויים.

באדיבות אתר 929