במגילה מתואר התגבשות ימי הפורים. יוזמה עממית של היושבים במדינות המלך, יוזמת תושבי שושן, יוזמת היושבים בערי הפרזות, והתערבות מרדכי ואח"כ אסתר, כשבכל שלב מתעצם תוכנו של היום. בספרות חז"ל ההבחנה היא בין קביעת היום בט"ו באדר ליושבים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון וכן בסמוך ובנראה להם, לבין קביעת היום בי"ד באדר ליושבים בערים שלא נכללים בהגדרה זו. נטייה של פוסקים מאוחרים עד בני זמננו, היא להעצים את מעמדה של ירושלים החדשה בה פורים בט"ו באדר, למול הטלת ספק על מעמדן של ערים להן ייחוס על היותן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ולציין בהן פורים בי"ד ובט"ו באדר.