ההפטרה מציגה בפנינו שני מוקדי קדושה במקדש: קדש הקדשים והמזבח. האינטימיות של קדש הקדשים מבטאת את האהבה והמפגש שבין האדם והמקום מתוך מערכת יחסים של קרבה, בעוד המזבח והאש הבוערת עליו ומכלה את הבשר מבטא את עולם היראה וההקרבה העצמית. הפסוקים בספר יחזקאל מתמקדים בתפקיד המזבח במכלול המקדש ובכך ההפטרה דומה לפרשה, אשר אף היא מכירה בשני מוקדי הקדושה, ומציבה את המזבח וחנוכתו כמרכיב מרכזי בהשראת השכינה בקרב עם ישראל.