בין צדיק לרשע

מזמור זה הפותח את ספר תהילים משמש כעין מבוא לכל הספר. המזמור עוסק בהשוואה בין דרכם של הצדיקים לזו של הרשעים ובא ללמדנו עד כמה שפר עליו חלקו של הצדיק, ועד כמה רע ומר יהיה גורל הרשעים. בשבחו של מזמור זה אמר ר’ יודן “משובח מכל המזמורים” (מדרש תהלים, א).

א. במרכז המזמור (ג-ד) מדמים את האיש הצדיק לעץ פורה היונק מפלגי מים, בעוד שהרשע מדומה למוץ, קליפה מיותרת של זרעי הדגנים שמועפת על ידי הרוח. תיאור זה דומה לכתובים רבים אחרים בתנ”ך הקושרים בין המים לבין התורה (ראו: ישעיהו נ"ה פס’ א) ובין האדם לבין העץ (דברים כ' פס’ יט). כמו כן תיאור זה מאוד מזכיר את הפסוקים בספר ירמיהו המדמים את הצדיק לעץ שתול על פלגי מים, שאינו חדל מלעשות פרי (ירמיהו י"ז פס’ ז-ח).

עיינו בפסוקים הנ”ל בספר ירמיהו, מה העיון בפסקה המקבילה בספר ירמיהו מוסיף להבנת הדימוי במזמורינו?

[על השימוש במילה “שתול” בפס’ ג שמשמעותה מושרש היטב, בניגוד למילה השגורה יותר “נטוע” כתב המדרש “והיה כעץ שתול, נטוע אין כתיב כאן, אלא שתול, ללמדך שאפילו כל הרוחות באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו” (מדרש תהילים מזמור א)]

ב. כיצד ניתן להבין את האנלוגיה ההפוכה, המדמה את החוטא למוץ? השוו את ההבדלים בין הדימוי של הצדיק והדימוי של הרשע, ונסו להבין מהי האמירה של המזמור לגבי תפקידם וגורלם.

ג. החלק האחרון של המזמור (פס' ה-ו) דן בגורל הסופי של הצדיקים והרשעים. ביטוי הפתיחה “על כן” מצביע על כך שפסוקים אלו משמשים כמסקנות הדיון. הפסוק החותם מקביל בין “דרך הצדיקים” בה מכיר ה’, לבין “דרך הרשעים” האובדת. הפועל “ידע” אינו בהכרח מקביל לפועל “אבד”, נסו לחשוב מה ניתן ללמוד מההקבלה, ומדוע נבחרו דווקא פעלים אלו.

ד. את מי המזמור מתאר? חז”ל מפרשים שהמזמור מתאר את דוד המלך (מדרש תהילים מזמור א). אחרים טוענים שהאיש הוא העוסק בתורה, שמעסיק עצמו בלימוד מילותיו של ה’ ומרחיק עצמו מכל סוג של חטא. יש גם אי אלו המציעים שיתכן שהפסוקים אינם מתארים את האדם בשר ודם, אלא את האדם האידיאלי שכולנו צריכים לשאוף להיות כמותו. האם לדעתכם הפסוקים מטים לכיוון כזה או אחר?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"