מעמד הר סיני - כפיה או חירות?

אחת המטרות של מעמד הר סיני קשורה ביראה ובחרדה הגדולה, עד כדי מה שנראה כמסקנת חכמי התלמוד, "שכפה (=הפך) עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, ואמר להם – אם אתם מקבלים התורה, מוּטַב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם" (שבת, פח ע"א).

אולם מסקנה זו איננה יכולה להיות נכונה, לא בתורה ולא בסוגיית התלמוד הנזכרת, מסיבות אחדות:

1. אם בני ישראל נכנסו לברית וקיבלו את התורה מתוך הסכמה ורצון של "כל אשר דִבֶּר ה' – נעשה" (שמות י"ט, ח) / "... נעשה ונשמע" (שמות כ"ד ג,ז), יש לזה משמעות של ברית, ואילו אם בני ישראל קיבלו את התורה מתוך פחד מוות, אין זו ברית כלל.

2. כך בדיוק אומרת סוגיית התלמוד הנזכרת – "מכאן מוֹדָעָא רַבָּא לאורייתא" ! – ופירש רש"י שם – "שאם יַזמינֵם [הקב"ה] לדין, למה לא קיימתם מה שקיבלתם עליכם, יש להם תשובה, שקיבלוה באונס!", ותשובת הסוגיה בתלמוד – אף על פי כן, הֲדוּר קיבלוה ...", כלומר, חזרו וקיבלו מרצונם. ברור מכאן, שכפיית הר כגיגית בסוגיה, היא קושיה ולא מסקנה.

3. כל אדם פוחד למות, ואין שום צורך במעמד הר סיני המיוחד לדורות, כדי למלא את הלבבות חרדת מוות – די ברעידת אדמה חריפה ושאר אסונות ופורענויות, דֶבֶר וחרב וצמא ורעב, כדי להשליט פחד מוות – וכי בורא עולם ונותן התורה חפץ שיעבדו אותו בתור 'מלאך המוות'?

עיון פשוט בפסוקים הכתובים אחרי הדיברות (גם בשמות, וגם בדברים) יגלה לנו בבהירות את המטרה העליונה של החרדה הגדולה. כאשר ראו כל העם את הקולות והברקים, ואת האש הגדולה ואת ההר עשֵן, הם נרתעו וברחו לאחוריהם –

"וירא העם וינֻעוּ ויעמדו מרחֹק. ויאמרו אל משה: דַבֶּר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו א-להים פן נמות" (שמות כ', יד-טו), ובלשון חכמי התלמוד "יצתה נשמתם ..." (שבת פח ע"ב).

תשובתו של משה מכילה לכאורה סתירה פנימית, פרדוקס –

"ויאמר משה אל העם אל תירָאוּ – כי לבעבור נַסּוֹת אתכם בא  הא-להים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם, לבלתי תחטאו" (שמות כ', טז) –

האם ה' רוצה ביראתם או לא? – מדוע "אל תירָאוּ", אם מטרת החרדה הגדולה "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו"? –

מדובר כאן בשני מובנים שונים של יראת א-לוהים – יראה של פחד מוות, מול יראה שיש בה בחירה חופשית – משה אמר לעם "אל תירָאוּ" פן תמותו, כי לא כך ראוי לעמוד לפני ה', אלא ה' בא "לנסות אתכם", כלומר, לרומם אתכם כמו 'נס להתנוסס' (כפי שפירש רש"י), "ובעבור תהיה יראתו [הבחירית-החופשית] על פניכם, לבלתי תחטאו".

 זהו חידוש מופלא בדרגת האדם, שראוי בעבורו לחולל מעמד הר סיני, אחד ויחיד לכל הדורות – להפוך את היראה הנמוכה, הטבעית לאדם מעצם היותו בן תמותה, את פחד המוות, ליראה בחירית-חופשית –

ובלשון חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (בבלי ברכות לג ע"ב).

אכן יש לשאול, היכן 'הוציא' ה' מידיו את יראת השמים?

האם מִטֶבַע בריאת האדם הוא בן חורין (כפי שכתב הרמב"ם בפרק ה' בהלכות תשובה)? האם אין כל אדם פוחד למות מטבע בריאתו? –

גם אם יש לכל אדם בחירה מעצם טבעו, ראוי הוא מעמד הר סיני לגלות אצל בני ישראל דרגה גבוהה יותר של בחירה חופשית, שממנה תתקיים התורה בעולם במעלתה העליונה, כדי שבני ישראל יעבדו את ה' לא מתוך יראה נמוכה של פחד מוות, אלא מתוך יראת הרוממות שהיא חופשית.

מכאן עולה שה' הביא את בני ישראל אל החרדה העצומה של מעמד הר סיני, דווקא כדי לצרוף את היראה ולשחרר אותה מפחד המוות!

הבנה זאת של מטרת המעמד, נרמזה בדברי משה (הנזכרים בשמות, אחרי הדיברות), מפורשת וברורה בדברי העם אל משה, המובאים בפי משה אחרי הדיברות בספר דברים (ה' יט-כג) –

"ויהי כשמעכם את הקול מתוך החֹשך וההר בֹעֵר באש, וַתִקרבון אֵלַי כל ראשי שבטיכם וזקניכם; וַתֹאמרו: הן הראנו ה' א-להינו את כבֹדו ואת גדלו, ואת קֹלו שמענו מתוך האש – היום הזה ראינו כי ידבר א-להים את האדם – וָחָי"!

על גבול החיים והמוות התבררה לבני ישראל המטרה של חרדת המוות, והמשמעות של 'תורת חיים' – 

"ועתה למה נמות כי תֹאכלֵנו האש הגדֹלה הזאת – אם יֹספים אנחנו לשמוע את קול ה'  א-להינו עוד – וָמָתנוּ – כי מי כל בשר אשר שמע קול א-להים חיים מדבר מתוך האש כמֹנו – וַיֶּחִי"!    

התוצאה של דברים אלה מפורשת לפנינו בתגובת ה' –

"וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי, ויאמר ה' אֵלָי: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דִבְּרוּ אליך – היטיבו כל אשר דִבֵּרוּ –

מי יִתֵּן והיה לבבם זה להם ליראה אֹתי, ולשמֹר את כל מצוֹתי כל הימים, למען ייטב להם ולבניהם לעֹלם" (דברים ה' כד-כה).

הבה נאזין בתשומת לב – ה' אומר: "מי יִתֵּן ..."?

כמו אב שבניו בגרו והוא אומר 'מי יתן שילכו תמיד בדרך טובה'?! –

אכן כתב כאן הרמב"ן בפירושו, "בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע, ו'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', יאמר הכתוב כן, והוא כלשון בני אדם".

אלא שעלינו להוסיף לדברי הרמב"ן, שזאת התוצאה הברורה של השחרור מפחד המוות, כי כל עוד אדם עובד את א-לוהים מתוך פחד מוות, אין יראה בחירית-חופשית, ואין טעם במעמד הר סיני.

והנה מתברר, שמעמד הר סיני הוא מעמד של שחרור, כהמשך וכשיא של יציאת מצרים, כי יציאת מצרים היא חירות מִפַּרעֹה (משעבוד מלכויות), ואילו מעמד הר סיני פתח את פתח החירות ממלאך המוות, לעבודת ה' מתוך יראת הרוממות – '... אל תִקרֵי "חָרוּת על הלֻחֹת" (שמות ל"ב טז), אלא חירות על הלוחות' (עירובין נד ע"א).