סינון הלוחמים ומטרתו

סינון הלוחמים ומטרתו

לאחר אותות הגיזה, גדעון מתחיל בהכנות אחרונות למלחמה, אך לה' יש דרישה מוקדמת, להקטין את צבאו של גדעון. ישראל חונים עתה על עין חרוד ) ז', א), ששמו רומז לשלב הראשון של סינון הלוחמים שיתואר מיד, הנפתח בקריאה "מִי יָרֵא וְחָרֵד" (ז', ג). בסינון זה עוזבים את הצבא 22,000 איש, והכתוב טורח ומדגיש כי 10,000 נשארו. זהו מספר הלוחמים שה' בעצמו ציווה לקחת במלחמה הקודמת, נגד סיסרא. לפיכך הקורא עלול לחשוב שהגענו למספר הרצוי; אך לא: "עוֹד הָעָם רָב" (ז', ד). בכך הכתוב מדגיש את הייחוד בשלב השני של הקטנת הצבא.

בסינון הלוחמים השני, אנו שומעים מספר פעמים על החלוקה בין מי שילכו עם גדעון, לבין אלו שלא:

א. וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ

וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ (ד)

ב. כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד

וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת (ה)

ג. וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ

וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם (ו)

ד. בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ

וְכֹל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ (ז)

בכל אחד מפסוקים אלה, החלק הראשון מציג את מי שילך עם גדעון, והשני את מי שלא ילך. החלק השני פותח בכל הפסוקים הללו במילה 'וכל', והדבר רומז לכך שהקבוצה שלא תלך עם גדעון תהיה ככל הנראה גדולה יותר. ייתכן שהדבר מקדם פתרון לבעיה פרשנית מפורסמת, בנוגע למלקקים 'כאשר ילוק הכלב' והמלקקים 'בידם אל פיהם'. המפרשים חלוקים ביניהם בשאלה האם מדובר בשתי קבוצות נפרדות, שאחת מהן הולכת עם גדעון והשניה לא, או שישנה זהות ביניהן. פסוק ה שונה מחבריו, ושתי הקבוצות המופיעות בו (המלקקים ככלב והכורעים על ברכיהם) פותחות ב'כל' – המילה המשמשת בשאר הפסוקים לתיאור העם שלא ילך עם גדעון. מכאן חיזוק לסברה ששתי הקבוצות הללו הן שהוסרו מצבא גדעון, וכי קבוצת המלקקים בידם אל פיהם – זו שהלכה עם גדעון להלחם – אינה זהה לקבוצת המלקקים ככלב.

מדוע דרש ה' לסנן את הלוחמים, ומדוע דווקא כעת, לאחר שכבר נאספו לוחמים רבים?

כדי לענות על כך, נשווה את היחידה שלנו ליחידה הקודמת. לתיאור סינון הלוחמים יש מספר נקודות דמיון ליחידה העוסקת באותות הגיזה:

1. ביחידה הראשונה, גדעון מבקש מה' אות פעמיים, והפתיחה זהה: "וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱ-לֹהִים" (ו', לו, לט). ה' דורש מגדעון את סינון הלוחמים פעמיים, והפתיחה זהה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן" (כפול 4: ז', ב, ד, ה, ז).

2. בשתי היחידות יש צורך בשלב נוסף כדי להשלים את המטרה: גדעון דורש אות נוסף בגיזה, וה' דורש סינון נוסף של הלוחמים.

3. ניתן להציג גם הקבלה לשונית. בדברי גדעון באות הגיזה, הוא אומר: "הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן, אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ" (ו', לז). בדברי ה' לגדעון, נאמר: "כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב – תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד" (ז', ה)

למעשה, מדובר בהמשכו של המשא ומתן בין ה' וגדעון, כפי שתיארנו בשיעורים הקודמים על סיפור גדעון, כשסינון הלוחמים הכפול מהווה את מענה ה' לבקשת אותות הגיזה. גדעון ביקש מה' את אותות הגיזה, שנועדו להוכיח כי ה' אכן יושיע את ישראל, למרות שלא חזרו בתשובה בעקבות ניתוץ המזבח. ה' הסכים, אך לא הסתפק בהסכמה לישועה גרידא, כזו שלא תשנה את תפיסתם האמונית של ישראל. לעומת גדעון, המבקש אישור שה' יושיע את ישראל בידו כאשר דיבר, דורש ה' ליצור סיטואציה שבה יהיה ברור שהוא אשר הושיע בידו את ישראל כאשר דיבר.

בנוגע לסינון הלוחמים יש לעמוד על פרט נוסף. הסינון הראשון הפחית את רוב צבא גדעון (22000), והשני – את רוב הנשארים (9700). שני שלבים אלו מקבילים לשני שלבי גיוס הצבא על ידי גדעון (ו', לה), הפותחים שניהם במילים 'ומלאכים שלח': תחילה נוספו לגרעין הצבאי של משפחת אביעזר גם 'כל מנשה' (ו', לה), ולאחר מכן גם אשר, זבולון ונפתלי. כביכול אלו שנוספו על ידי גדעון, הם אלו ש'סוננו' בציווי ה'. אם נכונים דברינו, 300 האיש שנותרו עם גדעון מזוהים – לפחות מבחינה ספרותית – עם בני אביעזר; ואת זאת ניתן להוכיח מן ההמשך. את איש ישראל שה' סינן, משלח גדעון לאהליהם (ז', ח), אך לאחר המכה הראשונה במחנה מדין הוזעק איש ישראל שוב; והנה, השבטים המופיעים שם הם נפתלי, אשר ו'כל מנשה' (ז', כג), בהקבלה כיאסטית לשני שלבי הגיוס: 'כל מנשה', אשר ונפתלי. מכאן משמע שנפתלי, אשר וכל מנשה הם אלו שסוננו מצבא גדעון קודם לכן, ולכן הם אלו שהצטרפו רק מאוחר יותר למרדף. רמז נוסף לזיהויים של 300 הנבחרים עם בני אביעזר הוא דבריו של גדעון לבני אפרים בהמשך הסיפור: "הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (ח', ב). פעולת בני אפרים מעומתת בדברי גדעון עם פעולתם של 300 הלוחמים בראשות גדעון בקרב הפתיחה של המלחמה, ומעשיהם של גדעון ו-300 לוחמיו מתוארים כבציר אביעזר.

סינון הלוחמים מהווה, אם כן, את תגובתו של ה' הן לאיסוף הצבא בשלבים על ידי גדעון, והן לבקשת אותות הגיזה.