תפקידו של געל בסיפור אבימלך

תפקידו של געל בסיפור אבימלך

חציו השני של סיפור אבימלך (מפסוק כג ואילך) עוסק בהתגשמות קללתו של יותם, כפי שמשתמע מפסוקי הפתיחה לחלק זה:

"וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ: לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו." (ט', כג-כד)

בפסוקים הבאים, אדם בשם געל בן עבד מגיע לשכם עם אחיו, ואנשי שכם בוטחים בו. הם עורכים חגיגות בציר ויושבים שיכורים לקלל את אבימלך. השם 'געל בן עבד' מקבל משמעות סמלית, משום שהשורש עב"ד מופיע מספר פעמים בדבריו הקצרים:

"וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד : מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ? הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ! עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ?!" (כח)

ניתן להבין מדבריו הסתומים שהוא סובר שאין לעבוד את אבימלך, כי הוא בכלל מבית ירובעל ולא משכם. אומנם, לשונו קשה להבנה, והוא אף מציע לעבוד את אנשי חמור אבי שכם – שכידוע נהרג כבר על ידי שמעון ולוי לפני מאות שנים, בספר בראשית. ניתן להסביר את דבריו בדרכים שונות (ראו במפרשים השונים), אך את הקושי לעקוב אחרי ההיגיון של דבריו ניתן פשוט לתרץ בעובדת היותו שיכור. מקרה דומה ניתן למצוא עם בן הדד שעלה על אחאב למלחמה:

... "וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ: וַיֵּצְאוּ נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן: וַיֹּאמֶר –

אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ – תִּפְשׂוּם חַיִּים,

וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ – חַיִּים תִּפְשׂוּם". (מל"א כ', טז-יח)

גם לדבריו הסתומים של בן הדד ניתן למצוא תירוצים רבים במפרשים, אך נראית הסברה שהם נובעים מעובדת היותו שיכור, עובדה המפורשת בכתוב.

נחזור לסיפורנו. זבול, שר העיר שכם, שומע על דברי המרד, ומציע לאבימלך תוכנית להכות את געל בקרב. געל יוצא למלחמה ומובס, "ויפלו חללים רבים עד פתח השער" (מ). זבול מגרש את געל ואחיו משכם, וכך למעשה מסתיים סיפורו של געל, ויותר לא נשמע עליו.

למחרת יוצאים אנשי שכם לשדות, ואבימלך ששומע על כך אוסף את צבאו ומכה בהם. הפעם הסיום הוא טראגי וסופני:

"וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא

וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר

וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג

וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר

וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח" (מה)

שכם מושמדת כליל, ו'בעלי מגדל שכם' שומעים ונסים אל מגדלם. אבימלך שורף עליהם את המגדל באש:

"וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם, כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה "(מט)

כעת עובר אבימלך לתבץ. בתבץ, כידוע, מוצא אבימלך את מותו על ידי אישה, וכולם הולכים איש למקומו.

במבט כולל, נראה שסיפורו של געל בן עבד מיותר: שכם לא נחרבה במלחמה של אבימלך נגד געל, אלא למחרת, במלחמה אחרת, והוא אף לא נהרג אלא רק גורש; הוא אף לא קשור לחיסול בית ירובעל, כך שאין לו קשר לקללת יותם. אך דומה שתפקידו בסיפור חשוב מאוד: עד שהגיע געל לשכם, אבימלך לא יצא למלחמה נגד המורדים. געל הוא חומר הנפץ שהוביל את כל האירועים שהתרחשו מאוחר יותר, ובלי מעשיו דבר מההמשך לא היה קורה. באופן מרשים ניתן לומר כי כל 'הנוגעים בדבר' בחיסול בית ירובעל – מתים: כל שכם ובעלי מגדל שכם, ולבסוף אבימלך עצמו; וכל מי שלא נגע בדבר – נשאר בחיים: אנשי תבץ לא נפגעים לבסוף, ואילו געל? – געל 'פגע וברח': הצית את אש המרד, אך יצא לבסוף ללא פגע. אפילו גירושו בבושת פנים משכם נעשה לבסוף לטובתו: הוא גורש מיד לאחר המלחמה הראשונה, ואילו היה נשאר עוד יום אחד הוא היה מחוסל עם שאר יושבי שכם. הרעיון מאחורי הדברים הוא ברור: ה' פוגע רק במי שהיה אשם ברצח אחי יותם, וגעל שימש רק ככלי משחק ביד ה' לבצע אותה.