עגלון כקרבן

עגלון כקרבן

בשיעור הקודם הצגנו את ההקבלות בין השיעבוד לעגלון מלך מואב לבין עבודת הקרבנות, וניסינו לטעון שישנה כאן מעין מידה כנגד מידה: בני ישראל עבדו את הבעלים, ולכן נענשו בכך שעבדו את עגלון. אך הזיקה לעולם הקרבנות בסיפור אהוד לא מסתיימת בכך. גם 'שחיטתו' של עגלון על ידי אהוד כתובה באופן המזכיר את עולם הקרבנות. הפסוק מפרט את הפעולות:

"וַיִּשְׁלַח אֵהוּד אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ

וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ

וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ"

ניתן להשוות תיאור זה לתיאור שבפסוקים שונים בספר ויקרא, המפרטים את הפעולות השונות בעבודת הקרבנות. למשל בפסוקים אלה:

"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן

וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית

וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית

וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה"  (ויקרא, יד, טו-טז)

את 'שחיטתו' של אהוד את עגלון קשה שלא לקשר עם שמו: עגלון=עגל קטן. עגלון הוא גם "איש בריא מאד" (יז) – והביטוי 'בריא' במקרא מיוחד לתיאור בהמות מפוטמות. עגלון מוצג כמעט כעגל מפוטם המיועד לשחיטה. גם תיאור איבריו הפנימיים של עגלון בעת ה'שחיטה' מזכיר את עבודת הקרבנות:

 "וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה" (כב)

החלב והפרש (כפי שכנראה יש להבין את 'פרשדונה') מופיעים שניהם פעמים רבות בהקשרי הקרבנות, וגם כאן הם נועדו ככל הנראה להוסיף להשוואה לעולם הקרבנות.

יש בכך עניין נוסף. בפעם שעברה ראינו הקבלות שונות לעולם הקרבנות, ובהן עגלון נמצא בצד שמקריבים לו, הצד הנעבד. בהריגתו של עגלון הופך אהוד את היוצרות, וממלך שמקריבים לו מנחה נעשה עגלון לקרבן בעצמו.

'שחיטתו' של עגלון כקרבן תמים לועגת לו ומבליטה את אפסותו. עניין זה מבליט עובדה חשובה: הסיבה היחידה לכך שמלך שמן ומגוחך זה הצליח לשלוט בישראל היא משום שישראל חטאו. הדבר מובלט כבר בחזרה המיותרת-לכאורה על חטאם של ישראל, בפסוק הראשון של הסיפור:

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'

וַיְחַזֵּק ה' אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל

עַל כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה'"

ה' הוא שחיזק את עגלון. היה צורך לחזקו כדי שיצליח בשעבוד ישראל, וכל זה משום שישראל עשו את הרע בעיני ה'. ברגע שישראל זועקים לה' וה' מקים מושיע, רואים הקוראים עד כמה מגוחכת דמותו של המשעבד, ההופך מדמוי-אל נעבד – לקרבן.

עד עכשיו ראינו שסיפור אהוד נקשר עם פולחן וקרבנות. אך יש בו הרבה יותר מזה, ועל כך בפעם הבאה.