גפרית
"וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם" (יט,כד).
כמה מסמלי הקללה המוזכרים בתורה הם בעלי אופי מורכב: מחד גיסא מהווים גורמי נזק ומאידך גיסא בתנאים אחרים חיוניים לאדם.
האש, למשל, משמשת את האדם במגוון תחומים אך גם עלולה לכלות את רכושו. המלח בכמות קטנה חיוני לתפקוד הגוף אך גם משמש כסמל לשממה ועוד. במאמר זה נעמוד על שתי פנים אלו של הגפרית.
חורבן ושממה
במקרא משמשת הגפרית כסמל לחורבן ושממה. בסיפור הפיכת סדום מסופר על המטרת הגפרית כחלק מחורבן סדום ועמורה. התוצאה ההרסנית של הגפרית מתוארת בפרשת נצבים: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתו". הגפרית משמשת כסמל קללה בפסוקי מקרא נוספים כמו למשל בישעיהו (לד,ט): "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה".
גפרית בספרות חז"ל
מאידך גיסא אנו לומדים בספרות חז"ל על השימוש בגפרית על ידי האדם לצורך הכנת כלים. במשנה בשבת (ח,ד) אנו מוצאים: "דבק כדי ליתן בראש השבשבת, זפת וגפרית כדי לעשות נקב". מפרש רע"ב: "כדי לעשות בו נקב קטן. כלי שמשימין בו כסף חי וסותם פיו בזפת או בגפרית ועושה בסתימה נקב קטן להוציא ממנו הכסף חי".
"כסף חי" הוא הנוזל הנקרא בפינו כספית. בתעשיית הכלים הקדומה לא ניתן היה לשלוט באופן מוחלט על גודל פה הכלי ולכן כאשר היה רחב יתר על הדרוש עבור הנוזל האגור בו סתמו אותו בחומרי איטום שאותם ניתן היה לנקב לגודל הרצוי. בדומה לזפת גם גפרית עשויה להיות צמיגה ובעלת תכונות פלסטיות. הדבר מתרחש כאשר מתיכים גפרית ולאחר מכן מקררים אותה באופן מהיר.
בברייתא המובאת בבבלי (שבת יח,א) הגפרית משמשת למטרת קישוט: "...ומניחין מוגמר תחת הכלים (ערב שבת) ומתגמרין והולכין כל היום כולו. ומניחין גפרית תחת הכלים (ערב שבת עם חשיכה) ומתגפרין והולכין כל השבת כולה". מפרש רש"י: "גפרית - תחת כלי כסף שמציירין בהם פרחים וצורות בחרט, ומעשנן בגפרית והן משחירות וניכרות, וקורין נייל"ר". ד"ר מ. קטן מתרגם את הלעז neeler "לגפר – לגלף את המתכת באמצעות גפרית".
כלים שאותם קשטו בעזרת גפרית הם למשל "עטרות של חתנים". נאמר במשנה בסוטה (מט,א): "בפולמוס של אספסינוס - גזרו על עטרות חתנים". מסייגת הגמרא: "אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית, אבל של הדס ושל וורד מותר, ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד אסור". מפרש רש"י: "של מלח ושל גפרית - ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א".
תעשייה חקלאות ורפואה
בימינו יש לגפרית שימושים מגוונים בתעשייה, בחקלאות וברפואה. התרכובת החשובה ביותר המכילה גפרית היא חומצה גופרתית המכונה גם "סוס העבודה של התעשייה הכימית". חומצה גופרתית מופקת בארצות הברית בכמויות גדולות יותר מכל חומר כימי אחר. לגופרית שימוש בייצור סוללות, דטרגנטים, גומי, גפרורים, אבק שריפה, זיקוקים ודשני זרחן. היא משמשת כחומר משמר ביין, חומר קוטל פטריות, חומר להלבנת נייר ועוד. ברפואה משמשת הגפרית כחומר משלשל ובחקלאות כתוסף דישון לצמחים.
מרכיב חיוני לגוף האדם
מבחינת הכמות הרי שגפרית היא המינרל השלישי בשכיחותו בגוף, אחרי סידן וזרחן. כמחצית מכמות הגפרית שבגופנו מצויה בשרירים, בעור ובעצמות, והשאר בחלקי גוף אחרים. לגפרית יש חלק חשוב במערכות שונות בגוף – היא עוזרת בעיצוב צורת החלבונים ובקשרים ביניהם.
החלבונים הם שרשרת של מולקולות (פולימר) הנקראות חומצות אמינו ושתים מביניהן, ציסטאין ומתיונין מכילות גופרית. לגפרית הקשורה לחומצת האמינו ציסטאין חשיבות רבה בעיצוב המבנה התלת ממדי של החלבונים משום שהם יוצרים קשרים בין שרשראות החלבון הנקראים "גשרי גופרית" (קשרים דיסולפידיים). השיער והציפורניים בנויים בעיקר מחלבון הקרוי קרטין העשיר בגפרית.
גם במיתרים וברצועות בגוף יש חלבון המכיל גפרית, המעניק להם את גמישותם. עם השנים הם מאבדים את גמישותם וכך יש יותר בעיות בעור, יותר שרירים נוקשים ופרקים כואבים. מחסור בגפרית הוא זה התורם בדרך כלל לבעיות אלו של הגיל. גופרית דרושה גם למבנה ולפעילות של אנזימים ואם אין די גופרית, אנזימים לא יפעלו כהלכה, דבר העלול לגרום לשורת בעיות בריאותיות הנובעות מהאטה בקצב התהליכים המטבוליים המתקיימים בגוף. כמעט כל כמות הגפרית הנצרכת על ידי האדם מקורה בחלבונים. בגלל חשיבותה הרבה לתפקוד הגוף עלינו לצרוך גפרית בכמות מספיקה.