תאנה

צילום: www.biolib.de

התאנה היא אחד משבעת הפירות בהם נשתבחה ארץ ישראל: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (דברים ח, ח).

התאנים מופיעות במקומות רבים במקרא, וניכר שהתאנה ופריה היו מצויים בארץ ונחשבו כפרי מתוק ומשובח המסמל את השפע.

 לאחר חטא אדם הראשון, האדם ואשתו מתכסים בעלה תאנה: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ז).

המרגלים מביאים מן הארץ פרות טובים, וביניהם גם תאנים: "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים". (במדבר יג, כג). 

במשל יותם מופיעה התאנה כאחד העצים החשובים, המועמדים למלוכה: " וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מׇלְכִי עלינו. וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מׇתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? " (שופטים ט, י-יא) .

בפסוקים רבים בתנך מסמלים הגפן והתאנה את השפע, למשל: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ..."  (מלכים א ה, ה).

בנוסף לכך, אנו מתוודעים לסגולות הרפואיות של התאנה: ". וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי" (מלכים ב כ, ז).

התאנה מופיעה גם במשל בירמיהו כד: "הִרְאַנִי יְהֹוָה וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל יְהֹוָה... הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ", וכן בשיר השירים (ב, יג) : "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ..." 

מאפייני התאנה ותפוצתה

התאנה, או בשמה המלא "פיקוס התאנה", נמנית על הסוג "פיקוס" במשפחת התותיים. בהשוואה למינים רבים בסוג המגיעים לגובה רב הרי שפיקוס התאנה נחשב לעץ ים תיכוני נמוך בגובה 4 – 7 מ' וקוטר של 4 – 9 מ'. לעיתים מגדלת התאנה כמה גזעים ומגיעה במהירות לממדים גדולים תוך שליחת שורשים ענקיים. מסיבה זו אין לשתול תאנה בסמוך למבנים. התאנה היא עץ נשיר בעל עלים גדולים, מפורצים ושעירים בתחתיתם שלהם 3 – 5 אונות. מוצא התאנה בארצות המזרח הקרוב ומשם היא התפשטה לפני כ - 3000 שנה לשאר הארצות באגן הים התיכון. התאנים הובאו לאמריקה רק לפני כ - 500 שנים. בארץ ישראל נמצאו שרידי תאנים מתורבתות בני אלפי שנים.
 

הפגה

החלק הנאכל בתאנה הוא ה"פגה" שמבחינה בוטנית איננה פרי אמיתי. בדומה לכל הפיקוסים הפגה היא תפרחת (צבר של פרחים רבים) שעשויה ממצעית נושאת פרחים. מצעית זו התקערה ונסגרה לכדור שבתוכו כלואים מאות פרחים זכריים ונקביים. בראש הפגה נשאר פתח קטן, סגור בקשקשים רעופים שנקרא "פי-הפגה" (אוסטיול (ostiole דרכו עשויה לחדור הצרעה המאביקה (להלן). מצב זה שבו הפרחים סגורים בתוך חלל הפגה מהווה בעיה משום שיש צורך באמצעי מיוחד על מנת לבצע האבקה. ואכן, בטבע ההפריה מתבצעת על ידי צרעה זעירה בגודל של כ- 2 מ"מ הנקראת צרפגית התאנה (blastophaga psenes) המקיימת סימביוזה עם התאנה. מעניין לציין שלכל מין של פיקוס יש צרעה ספציפית משלו אשר מפרה את הפגות שלו ורק שלו. קיימים גם מינים טפילים שאינם מפרים את הפגות ומנצלים אותן להטלת ביציהם.

עצי זכר ועצי נקבה

התאנה היא עץ דו-ביתי. מבחינים בעצים נקביים, שאת פריים אנו אוכלים, ובעצים זכריים, שפריים יבש, ספוגי ואינם ראויים למאכל. הגדרת התאנה כעץ דו-ביתי כרוכה בהסתייגות משום שלמעשה בכל פגה יש גם פרחים זכריים (כשליש ממספר הפרחים) וגם פרחים נקביים (הפרחים הזכריים מרוכזים בסמוך לפי הפגה ואילו הפרחים הנקביים מרוכזים בחלקה התחתון) ולכן נכון יותר להגדירה כעץ חד-ביתי. בסך-הכל יכולים להימצא בפגה עד כ - 220 פרחי זכר בעלי 3-5 אבקנים המייצרים אבקה רבה. הסיבה להגדרת התאנה כעץ דו-ביתי נובעת מהעובדה שמבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"זכריים" שונה ממבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"נקביים" ולכן הם אינם מואבקים. הדבר גורם לכך שעצי הזכר אינם מייצרים זרעי תאנה אלא מהווים "מדגרה" לגידול צאצאי הצרעה. הפרחים הנקביים בשני סוגי העצים מקדימים "לפרוח" לפני הפרחים הזכריים דבר החיוני למחזור החיים המשותף לצרעות ולפגות.

  
תאני גן ותאני בור

התאנים התרבותיות הנקראות "תאני גן", נשתלות במכוון על ידי האדם בשטחי עיבוד. עצים אלו, רובם ככולם עצים נקביים שהאדם טיפח במשך דורות רבים, והם מצטיינים בזנים רבים ובפירות איכותיים. זני התאנה בארץ ישראל הם פרתנוקרפיים (אינם זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות) ולכן אין נהוג לגדל בארץ תאנים זכריות ואין מוצאים אותן בין "תאני הגן". בשטחים נטושים מצויות "תאני בור". עצים אלו, רובם פליטי תרבות שנבטו מזרעים. מסיבה זו, עצים אלו שונים מאד מהוריהם ונושאים בדרך כלל פירות בעלי איכות ירודה. לרמה הירודה של פירות אלו תורמים גם דלות הקרקע וחוסר העיבוד החקלאי. בין תאני הבור כמחצית העצים הם זכריים בעלי פירות שאינם ראויים למאכל אדם ומחצית עצים נקביים.

להרחבה על התאנה ושלבי התפתחותה, קראו את המאמר המלא בפורטל הדף היומי