דבש

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. (בראשית מג יא)

סביר להניח שהדבש ששלח יעקב ליוסף היה דבש דבורים. לדבש זה, כשאר מרכיבי המנחה, היה ערך רפואי רב ולכן היה ראוי להישלח כדורון למלך, וכדברי הספורנו: "...אבל כאשר יובילוה לנדיב אשר כסף לא יחשב, ראוי שתהיה מעט אבל תהיה דבר נבחר מדברים הנמצאים על המעט והם בהיכלי המלך ומזה המין הייתה המנחה הזו ליוסף".

ואכן, הדבש הארץ-ישראלי הוא אחד מהדברים שהארץ משתבחת בהם, ולכן היא נקראת בכמה מקומות: "ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, ח)

אולם, דתן ואבירם (במחלוקת קרח ועדתו) קוראים דווקא לארץ מצרים "ארץ זבת חלב ודבש":

"הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר" (במדבר טז,יג).

אם אכן מצרים הייתה ארץ "זבת חלב ודבש", מה ייחודו של הדבש שנשלח מארץ ישראל למצרים ע"י בני יעקב?

ניתן ליישב את הקושי בכך שנניח שהביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" איננו כפשוטו אלא מתאר שפע כלכלי המאפשר לרכוש בקלות מוצרים אלו. לחילופין ניתן אולי להציע שהדבש של מצרים איננו דבש דבורים אלא דבש תמרים שערכו נמוך יותר. שתי תשובות אלו דחוקות ונראים דבריו של נחום דרדיק שהציע לזהות את הדבש ששלח יעקב עם "דבש הזיפים" האיכותי המוזכר בספרות חז"ל.

דבש זיפים

את דבש הזיפים אנו פוגשים לראשונה במשנה (מכשירין ה,ט): "כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפין והצפחת". ממשנה זו לא ניתן ללמוד הרבה על "דבש הזיפים" מלבד העובדה שהיה צמיג מאוד. מעניין לציין שאחת מהבדיקות המומלצות היום לאבחנה בין דבש אמתי לבין זיופים מבוססת על תכונה זו. כאשר יוצקים דבש באיכות גבוהה מתוך כפית הוא אמור לזרום בזרם ישר ורציף מבלי "להישבר" לטיפות נפרדות. דבש כזה נערם במבנה שכבתי, הנעלם במהירות, ומצביע על כך שהדבש צמיג. אם סימנים אלו לא מופיעים ניתן לשער שתכולת המים בדבש גבוהה מדי (מעל 18%) דבר המקצר את אורך "חיי המדף" שלו. כל עוד ריכוז המים בדבש נמוך מ-18%, הדבש יכול להישמר לתקופה ארוכה מאוד משום שבריכוז זה השמרים בדבש אינם מבצעים תהליך תסיסה הגורם לקלקול הדבש.

בגמרא בסוטה (מח,ב) אנו מוצאים מחלוקת לגבי משמעותו של הביטוי "דבש זיפים": "מאי זיפים? אמר רבי יוחנן: דבש שמזייפין בו; וריש לקיש אמר: על שם מקומו, כדכתיב: זיף וטלם ובעלות".

דבש מדרום הר חברון

לשיטת ריש לקיש עלינו למצוא את ייחודו של אזור זיף כמקום ייצור דבש שהביא לכך שהוא נקרא על שמו "דבש הזיפין". תשובה לשאלה מצאתי במאמרו של נחום דרדיק "הדבש בתקופת המקרא – ייחודו של דבש זיף" שפורסם בעלון המועצה המקומית "קרית ארבע" ואביא את דבריו בלשונו:

דבש הזיפים הוא דבש שהגיע מהעיר זיף שביהודה – כיום בתל שמעל צומת זיף שבאזור דרום הר חברון. מה היה המיוחד בדבש זיפין? הדבש היה מפרחי בר שגדלים באזור זה כגון: אזוב, קורנית, וצמח נוסף שייחודי רק לאזור מדבר זיף – אזובית המדבר. ד"ר עמיר קיטרון כתב על צמחי המרפא של ספר מדבר יהודה כך: "ריכוז בולט במיוחד קיים באזור היישובים סוסיא ומעון שבדרום הר חברון, הצמח עשיר בשמן אתרי בעל ניחוחות המזכירים מנטה, אקליפטוס, קמפור (צמח מרפא שגדל ביפן ובסין) ועוד".

דבש הזיפים היה דבש מוצק ואיכותי ששמו התפרסם ברחבי העולם העתיק. בדרך כלל הדבש מפרחי בר מתקשה מהר יותר ממיני הדבש האחרים. לפי הסבר זה מובן מדוע שלח יעקב דבש למצרים שנחשבה מעצמת דבש. יעקב שלח דבש הרים משובח ובעל טעם ייחודי שלא היה במצרים... גם כיום מיוצר דבש איכות באזור חברון והר חברון שגם זכה במבחני טעימה של מועצת הדבש במקומות ראשונים.

בתמונה: כוורת מטיפוס מסורתי בכפר ערבי. הכדים מוחזקים במקומם בעזרת בוץ