מרור

"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהו" (שמות יב,ח).

מהו המרור שנזכר בתורה? האם מרור הוא שמו של ירק מסוים או שהוא שם כללי למיני ירקות עם תכונות דומות? כמובן, שגם אם המרור שנזכר בתורה הוא שם של ירק מסוים, אין זה אומר שירקות אחרים עם מאפיינים דומים אינם כשרים למצווה, שהרי לכל הדעות ישנו יותר ממין אחד שכשר למצוות מרור, כפי שמפורט במשנה שתובא בהמשך.

לצד טעמם המר, מונה הגמרא כמה קווי דמיון נוספים בין מיני המרור. הם "מין זרעים" כלומר הצמח איננו "אילן", מכיל שרף (נוזל חלבי מר) ופני העלה "מכסיפות". רש"י ניסח גישה זו באופן חד וברור: "על מררים - כל עשב מר נקרא מרור. וציוום לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם" (שמות א,יד). מהתרגום המיוחס ליונתן משתמע שהשם מרור כולל יותר מאשר ירק אחד: "וְיֵיכְלוּן יַת בִּישְׂרָא בְּלֵילְיָא הָדֵין דַּחֲמֵיסַר בְּנִיסַן עַד פַּלְגוּתֵיהּ דְּלֵילְיָא טְוֵי נוּר וּפַטִּיר עַל תַּמְכָא וְעוּלְשִׁין יֵיכְלוּנֵיהּ".

בקבוצת המפרשים הסבורה שהשם מרור הוא שם כללי נמצא גם האבן עזרא המביא נימוק לא מקובל לפשר אכילת מרור בליל הסדר:

על מרורים יאכלהו - אמר אחד מחכמי ספרד, ידוע כי הליחה תגבר בארץ מצרים בעבור מימי היאור, ובעבור שלא ירד שם גשם, כי האויר הוא לח תמיד, על כן מנהגם היה לאכול בכל שלחנם מיני מרורים רבים מעשבים וחרדל. ואפילו לא היה למצרי אלא פת לבד, לעולם המרורים יהיו על שלחנו לטבול בו הפת, כי הם רפואה לאוירם. ואנחנו נסמוך על דעת קדמונינו ז"ל, שפירשו לנו כי המרורים זכר לוימררו את חייהם (שמות א,יד).

הסבורים שמרור הוא שמו של מין מסוים מסתמכים על המשנה בפסחים (ב,ו) שבה מופיע המרור בסופה של רשימת מינים: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא, ובעולשין, ובמרור. יוצאין בהן בין לחין בין יבשין". החולקים טוענים שתפקידו של המרור בסופה של הרשימה הוא לסכם אותה ואין הוא מין מסוים נוסף.

לזהות המרור על פי האסכולה שזהו מין מסוים הוצעו מינים רבים ונסתפק בשניים מתוכם.

מרור הגינות

אחד מהזיהויים המקובלים למרור הוא מרור הגינות. לירק זה יש מסורת אכילה בליל הסדר, לקיום מצוות מרור, ובגלל טעמו המר שמו הערבי הוא מרר. התיאור "פניו מכסיפין" הולם את הצמח, הנפוץ בסביבת האדם, באופן הטוב ביותר. גוון העלים ירוק-מכחיל או אפרפר-מכסיף בהתאם להשתקפות קרני השמש. גבעולי הצמח חלולים וכאשר הם נפצעים נוטף מהם נוזל חלבי. ניתן לבסס זיהוי זה גם על מסורת זיהוי קדומה שהשתמרה בקרב חלק מקהילות יהודי תימן (ראו פירוט בספרו של ז. עמר "מררים").

מרור - חסת המצפן

בר בהלול (שהיה בישוף נוצרי ולשונאי סורי, פעל במאה ה –10) תרגם את שם הצמח שנקרא בארמית-סורית בשם מררא ל"ח'ס ברי" כלומר חסת בר. משערים שהכוונה לחסת המצפן שממנה כנראה בויתה חסת הגינה. מספר הכרומוזומים שלהן זהה והן מכליאות זו עם זו. הערוך (ערך "מר") פירש: "... מרור מרירתא פירוש חזרת יער שהיא מרה". בחידושי הריטב"א (פסחים, שם) מובאים דברי הרי"ט: "... כתב דבגמרא משמע דמרור שם פרטי הוא, וכתב שהוא מין חזרת אלא שהוא מדברי". הרמב"ם בפירוש המשניות (פסחים ב,ו) כתב: "ומרור, מין חזרת מדברית מר מאד" ובערבית כתב "כ'ס ברי".

להרחבה קרא את המאמר המלא מתוך פורטל הדף היומי