תורים ובני יונה

"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת

תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת

אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא יב,ו).

אנשים רבים אינם מבדילים בין תורים ובין יונים וכוללים את כולם בשם משותף – יונים. על מנת להבהיר את ההבדל ביניהם אקדים מבוא ססטמטי (ססטמטיקה = תורת המיון):

התור (Streptopelia) והיונה (Columba) הם שמות של סוגים הנכללים במשפחת היוניים (Columbidae). באנגלית נקראות היונים pigeons ואילו התורים doves. המינים הנכללים בסוג תור שונים מבני הסוג יונה בכמה פרטים. הם קטנים יותר ובעלי מבנה גוף דק יותר. כנפיהם קצרות יותר וזנבם ארוך ומדורג. פיסת רגלם (חלק הרגל הנראה מעל האצבעות) חשופה מנוצות ונוצותיהם חסרות ברק מתכתי.

יונת סלעים. צילם: משה חובב

תור הצוצלת

הכינוי "בן יונה" מצביע על פרט צעיר, אך יש לשאול מהם הקריטריונים לקביעת גיל התורים ובני היונה ומדוע הם הובאו לקרבן רק בגילים אלו?

מצאנו במשנה (חולין א,ה): "כשר בתורין פסול בבני יונה, כשר בבני יונה פסול בתורין, תחלת הציהוב בזה ובזה פסול". הגמרא בחולין (כב,א) מפרשת את הקריטריון המבחין בין תורים ובני יונה:

ת"ר: יכול יהו כל התורים וכל בני היונה כשרים? תלמוד לומר: מן התורים ולא כל התורים, מן בני היונה ולא כל בני יונה, פרט לתחילת הציהוב - שבזה ושבזה שפסול. מאימתי התורים כשרים? משיזהיבו. מאימתי בני יונה פסולין? משיצהיבו.

אמנם המקורות מספקים כמה מדדים לקביעת גבולות הזמן שבהם הם נקראים גדולים או קטנים אולם תרגום המושגים המופיעים במקורות והתאמתם לשלבי מחזור החיים, כפי שהם מוכרים לנו, קשה. הקשיים בזיהוי אינם רק לשוניים אלא גם קשורים לאפשרות שבמהלך הזמן שחלף מאז חתימת המשנה עשויים היו להתרחש שינויים בצבעם של יוני הבית כתוצאה מסלקציה.

אין באמתחתי הסבר מקורי למונחים "ציהוב" ו"זיהוב" אך להלן אתאר בקיצור את שלוש הגישות העיקריות המקובלות בין החוקרים. א. הגבול הקובע הוא המעבר מפלומה לנוצות. שלב זה מוקדם מאד והוא חל בימים הראשונים לחיי הגוזל. ב. הגבול הוא במעבר בין כסות נוצות אחידה להופעת מגוון צבעים. תופעה זו מתרחשת סמוך להתפתחות יכולת התעופה בגיל 3 שבועות בערך. ג. שלב הציהוב מאוחר מאד (בערך בגיל 5 חודשים) והוא מקביל להתבגרות המינית.

על מנת להכריע בין הגישות השונות כדאי להתייחס להבדל עקרוני המבדיל בין יונים ותורים.

העובדה שהיונה בויתה ואילו התור איננו מבוית והפרשי הגודל בין המינים הקרינה, קרוב לוודאי, על אופן ניצולם למזון וכנראה גם על אופן הבאתם לקרבן. התורים ניצודו כבוגרים ובשלב זה בשרם טעים, וכך נאכלו ואילו היונים נאספו מתוך השובך ונאכלו בעיקר כגוזלים משום שאיכותם של הבוגרים ירודה. גוזלי יונים נחשבים גם היום במקומות רבים כמאכל יוקרתי.

אין סיבה להניח שגיל ההבאה לקרבן יהיה שונה מהגיל האופטימלי לאכילה, מה גם שחטאת העוף נאכלה על ידי הכהנים. נוכל להבין את הסימנים הניתנים במקורות חז"ל על רקע הבדל זה בין התורים ובני היונה. מסתבר, אם כן, שהגבול הקובע הוא כושר התעופה ולכן המדד הסביר ביותר הוא מדד ב'. המדד המעיד על התבגרות התורים הוא ה"הזהבה" הבאה לידי ביטוי במעבר לצבעי בוגר.